פסיפס מהו

פסיפס בעברית,  mosaic, mosaico,מוזאיקה בלועזית, הינו חיבור של חתיכות קטנות של אבן טבעית, חלוקי נחל או זכוכית, והטבעתן במשטח מלט ליצירת אמנות

בשנים האחרונות ניכרת התעניינות מחודשת וסוחפת אל עולם המוזאיקה המאפשר חופש יצירה ושחופש ביטוי אישי. המוזאיקה כאמנות שימושית משתלבת היטב בעבודות פנים וחוץ, בריצוף ובחיפוי של בתים פרטיים, מבני ציבור, בתי מלון, פארקים ציבוריים, מעטרת ומקשטת את הרחובות בפסלים וספסלים מרהיבים. בישראל ובעולם הוקמו ארגוני אמני מוזאיקה המקדמים את המוזאיקה המודרנית ומקרבים אותה לכל אדם המעוניין לעסוק בה כתחביב או כמקצוע באמצעות כנסים ותערוכות בהם מציגים אמנים רבים מרחבי הארץ והעולם. ניתן להכיר את התחום בחוגי המוזאיקה המיועדים ליצירת עבודות דקורטיביות שימושיות כגון שולחנות, פסלים, ציפוי כדי חרס, שלטים, מסגרות לתמונות ולמראות וכמובן ליצירת עבודות מוזאיקה אמנותיות. לשם יצירת מוזאיקה ססגונית, מודרנית ו/או קלאסית משתמשים כיום בנוסף לחומרים הקלאסיים בקשת עשירה של חומרים ובצבעוניות מרהיבה: אריחי קרמיקה, סמאלטי וזכוכיות, צדפים, כלים שבורים, אבן טבעית, שיש וחלוקי נחל, דקאלים  ואלמנטים נוספים כיד הדמיון הטובה

הידעת

בין השנים 450 לספירה ועד הכיבוש הערבי בשנת 640 לספירה הותקנו בישראל קרוב לאלף רצפות פסיפס בכנסיות ומבנים שונים

בין היתר: בבית גוברין, בבית שאן, במנזר ליד הר-נבו, בכנסיית הפטפגון ליד הכינרת, וכנסיה במידבא ממזרח לים המלח עליה מופיעה מפת ארץ ישראל העתיקה ביותר העשויה כמיליון וחצי אבני פסיפס

 

בתקופת בית שני בשל האיסור "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר בימם מתחת לארץ " נאסר להכניס למבנים יהודיים צלמים ותמונות. רק לאחר שקיעתה של תרבות רומי, מאמצע המאה השלישית לערך אפשרו החכמים לעטר חזיתות של מבנים, ארונות קבורה, ציורי קיר והתקנת רצפות פסיפס ובתי הכנסת קושטו בהוד ובהדר כשמרבית הסמלים שהופיעו הם אלה שנעשה בהם שימוש בעבודת הקרבנות בבית המקדש: מנורה, מזבח, כיור נחושת, שופר ועוד

בתקופה הערבית (1099-633 לספירה) הקפידו על קיום האיסור הדתי שגזר האסלאם בדבר אי שילוב יצורים חיים, פסלים וציורים פיגוראטיביים והשתמשו בדגמים גיאומטריים מורכבים. אפשר לראות זאת בפסיפסים שנמצאו בישראל מתקופה זו

פסיפסים נוצרים קדומים רבים נהרסו או כוסו ע"י טיח או סטוקו ביוון, תורכיה וקונסטנטינופול. לעומת זאת במקומות שבהם לא שלט האיסלאם כמו באיטליה נשתמרו פסיפסי קיר של כנסיות בסגנון נוצרי טיפוסי כשנושא התמונה הוא ישו ושליחיו מסביב, תמונות מחיי ישו, או תמונות מסיפורי המקרא

 

פסיפסים בישראל - אתרים מומלצים

פסיפס בית הכנסת בחמת (טבריה) – גלגל מזלות של שנים עשר המזלות

פסיפס הציפורים בקיסריה – 120 מדליונים עם דמויות ציפורים

פסיפס בגן הלאומי בבית שאן

רצפות פסיפס  של גלגלי מזלות נמצאו בשישה בתי כנסת בישראל מתקופת המשנה והתלמוד: עוספיה, סוסיה, נערן, חמת טבריה, בית אלפא וציפורי

גן לאומי ציפורי

בתמונה: רצפת פסיפס גלגל המזלות בבית הכנסת העתיק של ציפורי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

רצפת פסיפס בוילה הרומית עם תמונת "המונה ליזה של הגליל"

גן לאומי בית כנסת בית אלפא

רצפת פסיפס של גלגל המזלות מהתקופה הביזנטית היא המפורסמת ביותר (518-527 לספירה) בימי שלטונו של הקיסר יוסטינינוס הראשון

בית הכנסת העתיק שבחמת גדר

בית הכנסת העתיק בעין גדי מתקופת התלמוד

מוזיאון השומרוני הטוב

רצפת פסיפס בבית הכנסת של גרש, ממזרח לירדן – מחזות ודמויות מן המקרא (תחילת המאה החמישית) תיאור החיות הנכנסות לתיבת נוח

 

ההיסטוריה של המוזאיקה

הסיבה העיקרית לכך שאנו יכולים ליהנות גם היום מהפסיפסים שנוצרו לפני אלפי ומאות שנים היא בשל החומרים העמידים והחזקים מהם יוצרו. כשבניינים חרבו וקירותיהם קרסו, הם קרסו על רצפות הפסיפס והפכו להיות לה לשכבת מגן. בחפירות ארכיאולוגיות מסירים את הפסולת ומתחתיה מוצאים את אוצרות הפסיפס

אמנות הפסיפס עתיקה וקדומה מאוד ובעלת היסטוריה של 5000 שנה. גם אנשי המערות הקדמוניים מהתקופה המסוליתית או תקופת האבן הראשונה לפנה"ס 7,500-10,000 השתמשו בה

פסיפסים קדומים נמצאו במסופוטאמיה, במצרים, במזרח הקדום, בגורדיון שבאסיה (שהתאפיינו בדגמים גאומטרים העשויים מחלוקי נחל צבועים), ביוון ובאיטליה

רצפות הפסיפסים היווניים, החל מהמאה הרביעית לפנה"ס, עשויים מחלוקי נחל אשר שימשו כרצפות של בתים בנושאים הלקוחים מהמיתולוגיה היוונית וכיכבו בהן דמויות של אלות ים, דולפינים, אכילס, הגיבור האגדי בלרופון ופגסוס, וקופידונים. במאה השניה לפנה"ס נהגו ליצור פסיפסים בשחור-לבן

פסיפסים הלניסטיים שנוצרו במאות 323-30 לפני הספירה תארו את אמנות התיאטרון: שחקנים לפני הצגה, להקת נגני רחוב, מסכות וכד

בתקופת האימפריה הרומית החל מהמאה הראשונה עד השלישית לספירה אימצו הרומים את אמנות הפסיפס, שהתרחבה והתפשטה מאיטליה ששימשה מרכז האימפריה, לחלקים נרחבים של האימפריה בעולם כולל למושבות רומיות באפריקה ובאנטיוכיה

הפסיפסים הרומיים אופיינו בחלוקה של הרצפה לשטחים גיאומטריים ובתוכם הוצגו נושאים שונים אותם היה ניתן לחלק לסדרות כגון חודשי השנה

עד לתקופה זו השתמשו באבנים טבעיות בכל הצבעים הדרושים מלבד ירוק עמוק וכחול כהה, כשבתקופה זו לראשונה השלימו את הצבעים החסרים השימוש בקוביות זכוכית. למרות השימוש במבחר צבעים מצומצם יחסית הצליחו להביע היטב את הנושא הנבחר.

באנטיוכיה, בירת סוריה הרומית הוצגו הפסיפסים באולמות משתה כשנושאם היה מהמיתולוגיה וקשורים לדיוניסוס אל היין, ולעיתים גם בנושאי פולחן ומושגים פילוסופיים, דמויות מעולם הספרות או האגדה וקישטו וילות של רומאים בני המעמד העליון

רצפות הפסיפס הרומיים שנמצאו באפריקה קישטו מרחצאות, מבני ציבור, וילות פרטיות וכן מקדשים בנושאים שאפיינו והציגו את החיים בתקופה ההיא כגון סיפורי מיתולוגיה, אמנויות ומלאכות, ספורט וחיי היום יום בכפר

לקראת סוף התקופה הרומית החל הפסיפס לתפוס מקום גם בבריטניה שם נמצאו רצפות פסיפס בוילות כשהנושאים לקוחים מן המיתולוגיה היוונית-רומית.

גם בישראל נמצאו רצפות פסיפס מהתקופה הרומית. רצפת הפסיפס המעטרת את טרקלין הווילה הרומית בציפורי שבגליל היא מהיפות שנחשפו בארץ ומכילה למעלה ממיליון וחצי אבנים וגם היא מספרת את סיפור חייו של דיוניסוס אל היין

אמנות הפסיפס הביזנטית התאפיינה בגישה שונה משל האמנות היוונית והרומית. הופסקה החלוקה המקובלת של השטח ובמקומה החלו להציג את התמונות בדגש על עומק  ופרספקטיבה כשהיא משמשת בעיקר את הדת

האמנים הביזנטיים עבדו תוך ניצול מקסימאלי של אפקט האור. הם נהגו למקם את הזכוכיות והזהב בזוית המתאימה לקליטת קרני האור כך שהשתקפות קרני האור והישברותן על אבני הפסיפס השיגו החזר אור מושלם.

בניגוד לדמויות מהמיתולוגיה היוונית שהאדירה את האלים בפסיפס הרומי, הציג הפסיפס הביזנטי בכנסיות דגמים גיאומטריים פשוטים. רק באמצע המאה החמישית אפשרה הכנסייה לשלב תיאורים פיגורטיביים בפסיפסים של הכנסייה

מתקופה זו נמצאו פסיפסים באנטיוכיה, קונסטנטינופול בה קבעה האימפריה הביזנטית את עיר בירתה ובעיקר בישראל בה נמצאו רצפות הפסיפס הרבות ביותר ביחס לשאר

רומא, איטליה

Santa Costanza, Rome 

כנסיית סנטה קונסטנטה, 320-340 לספירה, מוזוליאום של משפחת הקיסר קונסטנטין: פסיפס ה"בית שלא טוטא" מהתקופה ההלניסטית

Santa Maria Maggiore, Rome

באסיליקת סנטה מריה מגיורה מהמאה החמישית

Santa Maria della Vitoria

Santa Maria in Trastevere, Rome

באסיליקת סנטה מריה אינטרסטוורה

The Capitoline Museums

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Mosaic of the theatrical masks 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Panel in opus sectile with polychromatic

marbles representing a tiger attacking a calf

Mosaic with hunting scenes

Photo: Ronit Strum

 

 

פסיפסים בעולם - אתרים מומלצים

 

ראוונה איטליה, בירת המוזאיקה העולמית

Mausoleum of Galla Placidia, Ravenna 

המוזוליאום של הקיסרית גלה פלסידה, המאה החמישית לספירה– פסיפס "הרועה הטוב"

Sant'Apollinare Nuovo, Ravenna 

כנסית סנט אפולינר נואובו

San Vitale Basilica, Ravenna 

כנסיית סן ויטלה –  פסיפס "אברהם ושלושת המלאכים" ופסיפס "הקיסר קונסטנינוס"

 

ונציה, איטליה 

Basilica di San Marco, Venice

כנסיית סן מרקו – הפסיפסים ממאה האחת-עשרה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Panel in opus sectile with polychromatic

marbles representing a tiger attacking a calf

Mosaic with hunting scenes

Photo: Ronit Strum

טלפון: 054-6495629

רחוב האגם 12, רעננה

ronit.strum@yahoo.com

  • Wix Facebook page

הסטודיו של רונית

אמנות המוזאיקה

Text and images ©2002-2019 Ronit Strum, All Rights Reserved. No content from this site may be reproduced without express permission from Ronit strum